בין המספרים למציאות
ב־ 2025 נרשם כיצוא ישראלי ייצור של כ־56 מיליארד שקל שלא עבר בישראל. בלי הסעיף הזה, המשק צמח במחצית הראשונה של 2026 ב־ 1% בלבד ולא ב־3.2%.
ב־ 2025 נרשם כיצוא ישראלי ייצור של כ־56 מיליארד שקל שלא עבר בישראל. בלי הסעיף הזה, המשק צמח במחצית הראשונה של 2026 ב־ 1% בלבד ולא ב־3.2%.
ב־ 2025 נרשם כיצוא ישראלי ייצור של כ־56 מיליארד שקל שלא עבר בישראל. בלי הסעיף הזה, המשק צמח במחצית הראשונה של 2026 ב־ 1% בלבד ולא ב־3.2%.
שבב של אנבידיה מתחיל את חייו ביקנעם, על המסכים של מהנדסים שחלקם עבדו פעם במלאנוקס. הוא נולד בפועל במפעל של TSMC בטייוואן ונמכר לחוות שרתים בארצות הברית או באירופה. בנמל אשדוד הוא לא עובר אף פעם. בספרי הלמ״ס הוא נרשם כיצוא ישראלי.
איך מדינה מייצאת משהו שאף פעם לא יצא ממנה?
הלמ״ס עוקבת אחר הסעיף הזה בשם ״ייצור בחו״ל של חברות ישראליות״. ב־ 2023 הוא הסתכם בכ־ 25 מיליארד שקל. ב־ 2025 הגיע לכ־ 56 מיליארד. לפי כלכליסט, יותר מ־ 90% ממנו קשור לאנבידיה. הצמיחה שהוא מוסיף אמיתית והידע שמאחוריה ישראלי. אבל חלק הולך וגדל מהצמיחה של ישראל רשום כאן ולא קורה כאן. המספר שבנק ישראל והאוצר צריכים לשים מול העיניים כשהם קובעים ריבית ותקציב הוא המספר בלעדיו.
מי משלם ומי מרוויח
יצוא, בגרסה המוכרת, הוא כסף שזר משלם על משהו שנעשה בישראל. חברת משחקים כמו פלייטיקה מוכרת משחקים לשחקנים בכל העולם. השחקן בגרמניה משלם והכסף מממן כאן מתכנתים, מעצבים, שכר דירה למשרדים וארוחות צהריים במסעדה שמתחת לבניין. הלמ״ס רושמת את זה כיצוא שירותים ולא משנה בידי מי המניות.
בשבב של אנבידיה גם הלקוח בחו״ל משלם. ההבדל הוא במסלול. הישות הישראלית היא שמוכרת את השבב ולכן המכירה נרשמת כיצוא ישראלי. הייצור עצמו נעשה בטייוואן והלמ״ס רושמת אותו כשירות שהישות הישראלית קונה מחו״ל. על הנייר, ישראל מכרה שבב. בפועל, רוב הכסף שהשבב מגלגל עובר בין טייוואן, הלקוח ומטה החברה ומשאיר בישראל את מה שמשאיר מחלקת פיתוח.
מה לא קורה ביקנעם?
כשמפעל בישראל מוכר מוצר לחו״ל, המכירה מושכת אחריה שרשרת. יש משמרת לילה, נהג משאית לנמל, ספק אריזות, חברת קייטרינג שמאכילה את העובדים ומוסך שמטפל במלגזות. כל אחד מהם מקבל משכורת ומוציא אותה בסופר, אצל הספר ובקניון. כלכלנים קוראים לזה חלחול.
כשנמכר שבב של אנבידיה, אין בישראל משמרת לילה ואין משאית לנמל. הקייטרינג שמאכיל את עובדי הייצור נמצא בטייוואן. מה שנשאר כאן הוא מחלקת הפיתוח והיא אכן שווה הרבה: המהנדסים ביקנעם הם הסיבה שהשבב נרשם כאן בכלל. ישראל הפכה למקום שבו נוצר קניין רוחני שהעולם משלם עליו מיליארדים. אבל מחלקת פיתוח אחת לא מגלגלת את הכסף שמגלגלים מפעל ושרשרת הספקים שלו.
בבנק ישראל כבר הגיעו למסקנה הזאת. בתחזית שפרסמה חטיבת המחקר ב־ 21 באוקטובר נכתב: ״בניתוח מאקרו־כלכלי ובגיבוש תחזיות לאינפלציה, לתעסוקה ולשכר נכון להתמקד בתוצר ללא ייצור בחו״ל.״
ב־ 16 בנובמבר הלמ״ס תפרסם את האומדן הראשון לרבעון השלישי, שוב בשתי גרסאות. הפער ביניהן יראה כמה מהשבב שתוכנן ביקנעם נשאר כאן.